בעבור רבים וטובים מאיתנו (ולא רק גברים, אגב, למרות המיתוס), המשיכה לכלי רכב ולגלגלים מגיעה כמעט מהבטן. תחושת העוצמה של הזזה של רכב מנקודה א' לנקודה ב' מדברת בעד עצמה.
החיים…על גלגלים
כיום כבר כמעט מובן מאליו – אי אפשר בלי רישיון. זה כבר כמעט פק"ל, להוציא רישיון על רכב בגיל 17, מיד כאשר הדבר מתאפשר. מי שיכול, ההורים עוזרים לו. מי שלא, מוכן לעבוד בשביל זה בעבודות מזדמנות, העיקר שהכרטיס שעליו מתנוססת הכותרת "רישיון נהיגה" יהיה בארנק שלנו, ויפה שעה אחת קודם. למעשה, יש כאלה שלוקחים את האהבה הזאת לגלגלים כמה צעדים קדימה, ואף מוציאים רישיון לאוטובוס לטובת עבודה בתחום. מה לא עושים בשם האהבה הזאת.
כל מי שיש בבעלותו רכב פרטי יודע שמדובר בעניין כיפי לחלוטין. אפשר פשוט לעלות על ההגה, לנסוע לאן שרוצים, להרגיש את הכוח שמאחורי זה (כן, הוא שם, גם הרבה אחרי שמתרגלים אליו), לכוון את הרדיו, לשלוט במזגן, ולהגיע למחוז חפצנו.
ועדיין, למרות כל הכיף שבדבר, יש גם סיבות למה דווקא כדאי להשאיר את הרכב מאחור. ישראל היא מעצמה של פקקים, אם ניתן לקרוא לזה כך. הכבישים מלאים לעייפה במכוניות פרטיות, שהופכות כל נסיעה תמימה בשעות הבוקר או אחר הצהריים (ובמקרים מסוימים, כמעט בכל שעות היום) לסיוט של ממש.
נוסף לכך, כל מי שגר באזור המרכז ובפרט תל אביב, כבר יודע כמה חנייה מהווה אישיו מצער. באזורים רבים ביותר, חנייה לצד המדרכה או חניונים על חשבון העירייה הם בגדר חלום רחוק. מסיבה זו, אין מנוס אלא לפתוח את הארנק וללכת על חניונים. אם מדובר בחנייה לכל היום, אתם עשויים אף להיפרד מסכום תלת ספרתי של שקלים. במקרים קיצוניים אפילו יותר, גם חניונים לא יעזרו.
לא מוותרים על גלגלים
מצד אחד, נסיעה באוטובוס עולה במחיר ששווה כמעט לכל כיס, אך מצד שני ההמתנה לאוטובוסים לא מתאימה לכל אחד (בטח שלא במדינה חמה כמו ישראל) ויש לתחבורה הציבורית בישראל לא מעט חסרונות. מצד אחד רכב מעניק תחושה של עצמאות ועוצמה, מצד שני הוא גורר אחריו הוצאות לא מעטות, ובסופו של דבר כולנו מתקעים באותם פקקים.
אז מה עושים? התשובה היא תמהיל. קצת מהכל. פעם לנסוע באוטובוס ולהרהר בערגה ברעיון להוציא רישיון אוטובוס. פעם אחרת, להגיע למחוז חפצכם ברכב פרטי. הכל תלוי במקום, בשעה, בנסיבות. העיקר – לא להיפרד מהכבישים. דרך צלחה!
