זאב נחמנזון
אם ניצמד לטרמינולוגיה – טרנד הוא מגמה, כלומר משהו חולף. אם נתמקד בעיקר, תופעת הטרייד אין רק הולכת ונעשית פופולארית יותר ונגישה לקהל רחב של ישראלים. זו מגמה שנמשכת כבר למעלה מ-20 שנה, וזה רק הולך ומשתפר.
המדינה הקטנה שלנו כבר לא כזו קטנה. לא בגודל, לא בכמות התושבים ולא באיכות החיים. אם נשווה אותה למדינות גדולות בהרבה הפערים במספרים יבואו לידי ביטוי, אך הלכה למעשה – הצמיחה, הגידול וההספק של ישראל בשבעים וקצת שנותיה הופך אותה לגדולה. ממש.
את הצמיחה הזו ניתן לראות בכל תחום בארץ, אבל אנחנו כאן בשביל תחום אחד – הרכב. התחלנו בקטן מאד. מעט כבישים, רובם משומשים, יצרני רכב בודדים שמסכימים לעבוד עם המדינה מוקפת האויבים, ויכולת מוגבלת מאד של אזרחים לקנות אוטומוביל. ההתחלה הייתה ארוכה ועברה כמה שלבים מעניינים מהמצאת הסוסיתא ועד האפשרות של טרייד אין לשוק הפרטי, עם פריחה של מכוניות יפניות בשנות ה-80 וה-90, כשהמהפכה האמיתית הגיעה בתחילת שנות ה-2000, עם כניסתן של תאגידים אמריקאים, ארגוני ענק מקומיים מעולמות הטכנולוגיה והתקשורת, וכמובן עלייתן של חברות הסטארט-אפ, עם השקעות ורווחים במספרים גדולים. אחד התנאים הזוהרים שהתלווה לגופים האלו הוא רכב החברה, שלא הסתכם ברכב עבודה בלבד, אלא בכלי תחבורה לשימוש משפחתי, דלק ללא הגבלה, ביטוחים, רישיונות ותחזוקה. חלום מתגשם שחוסך הרבה מאד כסף לעובד וגם מעיד על סטטוס חברתי מסוים. לא פעם סמל הסטטוס הזה עורר קנאה בקרב אנשים שלא נהנו מהפריבילגיה החדשה. עדיין, לאותם אלו שלא נהנו באופן ישיר חיכתה הטבה עקיפה: העלייה העצומה בכמות הרכבים הכניסה לשוק עוד ועוד שחקנים חדשים כגון יצרניות רכב, חברות ליסינג, סוכנויות וגופי מימון – כולם רצו חלק מהעוגה הזו. בשלב מתקדם יותר גם המדינה רצתה חלק מהעוגה והטילה על הארגונים גילום של הרכב בתנאי השכר, מה שהתגלגל בסופו של דבר לפתחם של העובדים, והפך את החלום ללא משתלם, לעתים. עדיין, בתוך כל התקופה הו נפתחו לא מעט ערוצי מכירה ומסחר בשוק הרכב למגזר הפרטי, ומכאן הכל התפתח.
רכב לכל דורש
למעשה, תוך כמה שנים בודדות נכנסו מעל 10 יצרניות רכב שונות לשוק הישראלי, כל יצרנית עם מספר דגמים לייעודים ושימושים שונים. סוכנויות הרכב, הבנקים וחברות האשראי זיהו את הפוטנציאל הגדול בקרב המגזר הפרטי והמתעניין, והחלו לחזר אחריו ולהתחרות זו בזו. האתגר העיקרי היה להציע תנאים טובים לאדם שכבר יש בבעלותו רכב, והוא אינו יכול להשקיע הון נוסף ברכישת רכב חדש. כדי לעמוד בו פותח פתרון פשוט: טרייד אין. בעל רכב המעוניין לשדרג לרכב טוב יותר, חדש או מותאם יותר לדרישות ספציפיות – יכול להציע את רכבו בסוכנות אליה הוא מגיע, ולמכור לה אותו במחיר שהיא תציע. המחיר שיינתן תלוי שנתון, בעלויות קודמות, מצב הרכב, הקילומטראז' שנצבר ונתונים נוספים כמו היסטוריית הטיפולים, תיקונים ותאונות. בתחילת הדרך של הטרייד אין – הרבה הצעות היו לא אטרקטיביות במיוחד כיוון שסוכנויות הרכב התקשו בהעברת או מכירת הרכבים המשומשים קדימה, אך ככל שהשוק התרחב – ההצעות נעשו תחרותיות ומשתלמות במיוחד – ובפני הקונה נפתחו הזדמנויות חדשות. ראשית – את כל העסקה מתחילתה ועד סופה ניתן לעשות במקום אחד – למכור, לקנות, להוסיף את כל הדרישות והצרכים הנלווים, ובמחיר טוב יותר. חברה לדוגמא אשר נותנת את השירות הנ"ל מא' עד ת' היא קבוצת אלבר – המציעה שירותי רכב רבים הכוללים ליסינג, מכירה, מימון והשכרה.
שנית, הוסיפו לכך תנאים שרק חברות מימון יכולות להציע – כמו פריסה לתשלומים רבים, ריביות נוחות ואפילו מימון מלא, שצץ בשנים האחרונות והפך לדבר חם ומבוקש.
מגמה עם עתיד
המצב הכלכלי בארץ מאפשר רכב כמעט לכל אזרח. למרות הפקקים המורגשים התחבורה לא מפסיקה להשתפר ולהתפתח, ומדי שנה נכנסים לשוק הרכב הישראלי דגמים חדשים ומותגים חדשים. בצד התחרות העזה בין החברות – הליסינג העסקי מעביר רכבים רבים לשוק הפרטי, ההיצע גדל, המחיר יורד, והקונה מרוויח. המצב הנקודתי (בשאיפה) פותח את אי הודאות לעוד הזדמנויות ומגביר את החיזורים על ליבו וארנקו של הלקוח. המגמה המוצלחת של עסקאות הטרייד אין אינה מתקרבת לסופה, ואפילו רחוקה ממנו. צפויים בה עוד שינויים ושיפורים שכולנו נהנה מהם, אך כבר עכשיו – אם אתם מחפשים להחליף רכב, נראה שבהחלט יש לכם מה לבחון כאן.
