אנחנו כבר לא עומדים בקצב – התאווה של היצרנים לרכבי כביש – שטח אינה יודעת שובע, וכל יומיים נוחת בארץ עוד ג'יפון חדש. היבול האחרון הוא ניסאן אקס- טרייל החדש, עימתנו אותו חזיתית עם הפורסטר החדש של סובארו בגרסה החזקה, ועם מנצח הדרבי היפני הקודם, מיצובישי אאוטלנדר.

אאוטלנדר מנצח במבחן העיצוב

נתחיל עם תאי הנוסעים. הניסאן איכותי למדי, המושבים נוחים, אבל התחושה צפופה מעט. עיצוב סביבת הנהג והקונסולה המרכזית לא מרשימים במיוחד, אבל יש שפע של אבזור כולל בקרת אקלים, מערכת קול עם צ'יינג'ר ותפעול מההגה, דיבורית בלותוט', בקרת שיוט, מושבי עור חשמליים ומחוממים, משענות יד, שלל תאי אחסון, גג שמש, חיישני גשם, חישוקים קלים, 6 כריות אוויר ומערכות בקרת אחיזה ומשיכה.

עיצוב תא הנוסעים בפורסטר הרמוני יותר, אבל עדיין לא מתעלה. יש הרבה פלסטיק שחור וגימור מתכתי, אבל איכות הפלסטיקה לא מדהימה. לפורסטר בסיס הגלגלים הקצר ביותר, וכך גם מרחב הנוסעים מאחור. סעיף האבזור כולל בין השאר מערכת בקרת אקלים, מערכת קול עם צ'יינג'ר ותפעול מההגה, בקרת שיוט, מושבי עור (מושב נהג חשמלי), משענות יד, חישוקים קלים, גג שמש גדול, מערכת בקרת יציבות ואחיזה,ו- 6 כריות אוויר.

מבחינה עיצובית, האאוטלנדר הוא המוצלח ביותר עם עיצוב מגובש, נקי ומודרני. למיצובישי יתרון נוסף בדמות בסיס הגלגלים הארוך ביותר, מה שמאפשר לו להציע משהו שאין לשני המתחרים – שורת מושבים שלישית. היא אמנם תיאורטית למדי, אבל ניתן להשתמש בה להסעות מזדמנות של חברים מחוג הכדורגל. אם כבר מדברים על מושבים, אלה של האאוטלנדר נוקשים יחסית ונוחים פחות מאשר של שני האחרים. האאוטלנדר מגיע עם מושבי עור (מושב נהג חשמלי), בקרת שיוט, מערכת בלותוט', בקרת אקלים, מערכת קול משודרגת עם צ'יינג'ר ותפעול מההגה, משענות יד, מערכת ניווט, גג שמש, חישוקים קלים, 6 כריות אוויר, ומערכות בקרת משיכה ויציבות.

בסעיף הנוחות – ניסאן מוביל

לא פייר – לסובארו יש מנוע טורבו, המקנה לו יתרון עצום מבחינת כוח וביצועים על שני המתחרים שמגיעים עם מנועים אטמוספריים.

יש לו אמנם השהיית טורבו, וגם תיבת ההילוכים בת ארבע המהירויות בלבד לא מנצלת את המנוע עד הסוף, אבל עדיין, מבחינת ביצועים פרופר, לא היה להם סיכוי. המחיר אגב הוא צריכת דלק שערורייתית שתלויה רק בכובד רגל ימין. אקס- טרייל ואאוטלנדר דומים מאד מבחינת הנתונים הטכניים – 170 כ"ס ותיבה רציפה – אבל בפועל הניסאן לא השאיר למיצובישי בעל המשקל הכבד יותר סיכוי, וניצח בקלות במבחני התאוצה.

מבחינת נוחות, הניסאן מוביל – המתלים שלו רכים מאד ובנסיעה עירונית או בינעירונית על כבישים סלולים הוא מספק את רמת הנוחות הטובה ביותר. הפורסטר לא הרחק מאחור, ואילו המיצובישי נוקשה יותר, אבל לא ברמה שגובלת בחוסר נוחות.

בנהיגה אגרסיבית יותר, ההבדלים בין השלושה מתחדדים. לניסאן יש כאמור ביצועים טובים, אבל הוא רך עד כדי רופסות, לא מסתדר טוב עם העברות משקל וגם ההגה שלו הוא הגרוע מבין השלושה. הפורסטר החדש התרחק מאד מהדור הקודם, וגם הוא רך ובעל אופי אמריקני כמעט, אופי שמקשה על ניצול יכולות המנוע. ההגה שלו טוב מאשר זה של הניסאן, אבל רחוק מלהצטיין, וגם הבלמים לא מי יודע כמה… הפורסטר גם מושפע מאד מהעברות משקל, בייחוד בחלק האחורי, ובקרת היציבות שלו אמנם מגיבה לאט אבל חיונית עבור הנהג הלא המיומן. האאוטלנדר, בניגוד לשני האחרים, מרגיש הרבה יותר מהודק. יש לו אחיזה גבוהה מאד (בין השאר תודות לצמיגים רחבים ונמוכי חתך), ולמרות לחימת הגה שמופיעה מדי פעם, הוא מקנה הרבה יותר בטחון בכבישים מפותלים.

ובכל זאת – יש מנצח

בשורה התחתונה מדובר בשלושה ג'יפונים יפניים מודרניים שלמרות הדמיון על הנייר, למעשה שונים מאד זה מזה. האקס- טרייל מציע עיצוב לא שגרתי ומסוקס, לצד נוחות גבוהה, איכות וביצועים טובים. יש לו גם מה למכור בשטח, הוא מאובזר, ומבין השלושה שהתייצבו למבחן יש לו את תג המחיר הנמוך ביותר. מצד שני, הוא רך מאד, ההגה שלו מת לחלוטין ועיצוב הפנים לא מרשים.

הפורסטר מגיע עם מנוע חזק מאד, ביצועים מעולים, עיצוב חדש ונאה ונוחות נסיעה גבוהה. הוא אינו מרווח כמו שני האחרים, והתיבה האוטומטית, רכות היתר והבלמים החלשים מקשים על ניצול הפוטנציאל. מערכת העברת הכוח שלו יעילה בכביש ובשטח, ואפשר גם לתת בגז וליהנות, אבל הוא מאד רחוק מהפורסטר הקודם ועבר תהליך אמריקניזציה מהותי ביחס אליו.

וזה מביא אותנו למיצובישי אאוטלנדר, שוב. זה לא שאין לו חסרונות – הוא נוח פחות משני חבריו, בקרת המשיכה שלו לא עובדת כמו שצריך והוא לא באמת מיועד לשבעה נוסעים. אבל בסופו של דבר, הוא מציע את החבילה המגובשת ביותר עם עיצוב מרשים, אבזור איכות ויכולת דינאמית גבוהה.

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here