מכמונות המהירות- מדויקות או לא?

0
3359

במקרים רבים, למי שנתפס נוהג במהירות מופרזת יש תחושה כי נפלה טעות, ולא זו המהירות בה הוא נסע. בחודשים האחרונים נפל דבר והסתבר כי יש ממש בתחושה זו.

מעשה בממא"ל ובגברת דומב

למשטרת ישראל יש מספר מכשירים המשמשים למדידת מהירות נסיעת הרכב. היום נדבר על שניים כאלה שעליהם ניתנו לאחרונה פסקי דין המערערים את תוצאות בדיקת המכשיר.

המכשיר הראשון הוא מד מהירות אלקטרוני (ממא"ל) נייח ובלתי מאוייש מסוג מולטנובה 6FA. מדובר למעשה במצלמת המהירות המוכרת לכולנו, אותה קופסא אפורה המונחת לה על עמודים בצידי הדרך. ביום 10.7.02 צולמה גברת דומב נוסעת במהירות של 115 קמ"ש היכן שמותר לנסוע 90 קמ"ש. גברת דומב לא התעצלה או התקמצנה וביקשה להישפט על דו"ח זה. במשפטה היא אף לא חלקה על הממצאים הראייתיים, זאת אומרת שהיא צולמה במקום, ברכב ובזמן, ולכאורה מדובר במכשיר תקין.

טענתה היחידה היתה כי המכשיר אינו מכויל ולכן מדידתו אינה אמינה. על מנת לתמוך בטענתה, הביאה מומחה, מר יעקובסון, אשר טען כי בדיקת תקינות המכשיר אותה מבצעת המשטרה, אין בה די וכי על מנת שמכשיר מדידה כלשהו יהיה מדויק ואמין לצורך תוצאות המדידה יש לבצע לו כיול. עוד הוסיף מר יעקובסון כי להערכתו לפחות פעם עד פעמיים בשנה יש לעשות זאת. מר יעקובסון הסביר כי בחלוף הזמן קיים "סחף" בקריאות המכשיר הפוגע במהימנותו ודיוקו.

המדינה מטעמה לא הביאה ראיות לסתור את המומחה. בית המשפט לתעבורה בבאר שבע, קיבל את טענות גברת דומב וזיכה אותה. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי, שם טענה כי שגה בית משפט לתעבורה בהתבססו על קביעותיו אלו על סמך עדות המומחה, אשר כלל לא בדק את המכשיר במקום. עוד נטען, כי מדובר במכשיר שלגביו קיימת חזקת תקינות וכי בפועל מקיימת המשטרה את הוראות היצרן אשר אינו דורש ביצוע כיול למכשיר.

עוד טענה המדינה לחוסר אובייקטיביות של מומחה ההגנה היתה שהינו עובד של הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, ועל כן לטענתה הינו בעל אינטרס כלכלי לכפוף את המעבדה של המשטרה תחת פיקוח הרשות. עוד טענה המדינה כי בית משפט לתעבורה טעה כשקבע לגבי המכשיר הנדון, כי חלה לגביו חובת כיול תקופתי מכוח תקן ישראלי 5140, העוסק בדרישות מינימום ליחידת קצה ספרתית לא מאוישת של מערכת לגילוי ולתיעוד עבירות תנועה.

כל הטענות האלו באו רק כדי, סלחו לי על ההתבטאות, "למרוח" את העניין שהמדינה לא מכיילת את המכשיר. בית המשפט המחוזי, בפסק דין ארוך, תוך ביקורת לא ממש סמויה על המדינה, קבע בקיצור ובתמצית, כי כפי שגם אם יש לך שעון שוויצרי, אתה צריך לכוון אותו פעם פעמיים בשנה, ולו רק כדי לוודא כי הוא מדויק, ככה גם המדינה צריכה לכייל את מצלמת המהירות המהוללת שלה. המדינה לא ערערה על פסק זה ופסיקה זו נתנה מכה אנושה למצלמת המהירות במתכונתה ההיא.

על אקדח הלייזר ומר לוין

הסיפור השני דן במכשיר מדידת מהירות אחר בשם הממל"ז, אקדח הלייזר הידוע לשמצה.

גם כאן, איש צדיק בשם עמיקם לוין אשר נתפס, עוד בינואר 96, כאשר הוא נוהג, לטענת המדינה, במהירות של 78 קמ"ש במקום שבו המהירות המרבית 60 קמ"ש. במאי 2001 זוכה מר לוין, ועל כך ערערה המדינה לבית משפט מחוזי אשר ביום 12/2/02 החזיר את הדיון לבית משפט לתעבורה לדון בראיות נוספות ולתת פסק דין חדש בהתאם לאותן ראיות.

מר לוין לא נשבר והביא לעדות מומחה מטעמו, מר סרגיי יעקובסון הזכור לטוב, אשר טען כי לא הוכח שהממל"ז עובר כיול מתאים ולכן, לא ניתן לייחס אמינות לתוצאות המדידה של המכשיר. הפעם לא התעצלה המדינה והביאה כעד את מר אילן כרמית ממכון התקנים הישראלי, אשר שלל את עמדתו של המומחה יעקובסון.

בית משפט לתעבורה בבאר שבע נתן את הכרעת דינו, ביום 5.5.08 בה חזר על נימוקי הכרעת הדין הראשונה, וכן הוסיף נימוקים נוספים לזיכויו של המשיב המבוססים על סוגיית העדר כיול מכשיר הממל"ז המביאים לאי וודאות בתוצאות המדידה באופן המחייב את זיכוי המשיב.

המדינה לא התייאשה וערערה גם על זיכויו השני של מר לוין. שוב הגיע התיק לבית משפט מחוזי אשר דחה את ערעור המדינה משתי סיבות, אחת עובדתית לעניין תפקודו של השוטר בשטח, שיש בעובדה זו לזכות את מר לוין. השנייה, והחשובה לעניינו, היא הצורך בכיול המכשיר והשלכת הקביעה על אמינות המדידה. על אף המלצות שונות אשר קיבלה המדינה לרדת מהערעור, היא עמדה על שמיעתו ושוב לא מצא לנכון בית משפט המחוזי להתערב בקביעותיו של בית משפט לתעבורה, אשר נתן את הדעת ביסודיות ומקצועיות רבה לעדויות המומחים אשר באו בפניו, ועשה את האבחנה הראויה בין שאלת אמינות המכשיר כמכשיר המבצע מדידת מהירות לבין הצורך הבסיסי בכיולו במעבדה מורשית.

הפעם לא ויתרה המדינה והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. אלא שלצערנו הלך מר לוין לעולמו. בעקבות זאת, בחודש אוקטובר האחרון, משכה המדינה את הערעור מבית המשפט העליון וכעת נותרנו עם הלכה מנחה של בית משפט מחוזי כי תוצאות המדידה של מכשיר הממל"ז אינן אמינות בשל אי כיול ראוי של המכשיר.

לסיכום – המשמעות של הדבר מבחינת הטייסים בכבישים, כל עוד תמשיך המדינה להתעקש ולא לכייל מכשיריה כראוי, שאלת אמינות התוצאות שלהם, בניגוד לאמינותו הבסיסית של המכשיר, תישאר שנויה במחלוקת. על כן, כאשר נתפסת על ידי מכשיר מדידה, מומלץ לבדוק בדיוק באיזה מכשיר מדובר והאם כויל כדין. אי כיול שכזה, כפי שראינו, יכול להביא לזיכוי נאשם.

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here